אספר לך על ההשקעה הראשונה שלי, פעם אני הייתי בצד של “הכסף הטיפש” כפי שאני מכנה אותו כיום. הוכחה אמיתי לכך שפראיירים כנראה לא מתים אלא באמת רק מתחלפים, אז אני פעם הייתי הפראייר.
לאורך כל חיי הייתי טיפוס יזמי וחיפשתי אפשרויות לעשות כסף והבורסה כמובן היא שם נרדף לכסף. בשנת 2004, שנה לאחר השחרור שלי, נקלעתי לשיחה בין חבר טוב שלי לחבר שלו בשם אילן.
בשיחה דיבר אילן על כך שאביו מכיר באופן אישי מנכ”ל של חברת תרופות, החברה על סף ניסוי פורץ דרך בבני אדם ורגע לפני אישור התרופה שלה לשיווק בעולם. כבר מתחיל בצורה טובה חשבתי לעצמי, יש כאן הזדמנות לנצל “מידע פנים” ולעשות קופה, כבר דמיינתי את עצמי באיזה חוף באיים הקאריביים ממש בעוד שנה או שנתיים (בינינו, מי מאיתנו לא היה חושב כך). שאלתי אותו: כמה כסף אביך השקיע במניה? הוא ענה לי בחזרה : 50 אלף דולר.
אילן לא הגיע ממשפחה אמידה, סך הכל משפחה ממעמד הביניים. בשנת 2004, 50 אלף דולר שווים ל 200 אלף דולר של היום לפחות. חשבתי לעצמי, אם אבא של אילן היה מוכן להסתכן ולהשקיע כל כך הרבה כסף בחברה, גם אני אולי אוכל להנות מההזדמנות הזו אשר נפלה אל ידיי. לא שאלתי יותר מידי שאלות, לא בדקתי נתונים על החברה, לא הסתכלתי על הגרף של המניה, לא ניתחתי שום דבר בהחלטה הרגשית שלי לקנות את מניית החברה בכל מחיר! הרי בעוד כמה ימים היא הולכת להיות שווה פי כמה, ומי יודע כמה תהיה שווה בעוד כמה שנים, באמת האמנתי בזה. יום למחרת (כי הבנק היה סגור כשניהלנו את השיחה אחר הצהריים), ניגשתי לפקיד הבנק, גייסתי את חסכונותיי הלא רבים באותה תקופה (בכל זאת, אזרח שהשתחרר לפני שנה) וביקשתי ממנו לקנות את מניית החברה. החברה נסחרה בבורסה האמריקאית ולכן כאשר ניגשתי לפקיד הבנק בשעות הבוקר, בורסת הנאסדק בניו יורק עדיין לא נפתחה (נפתחת ב 16:30), ביקשתי ממנו לקנות את המניה.
הוא שאל אותי: באיזה שער אתה רוצה לקנות את המניה?
אני השבתי: מה זאת אומרת באיזה שער? פשוט תקנה, אני מוכן לשלם מה שצריך.
הוא ענה חזרה בתקיפות: אדוני, אני חייב להזין פה מחיר, אין אפשרות לקנות מבלי להגדיר מחיר.
אני השבתי: בסדר, באיזה שער המניה סגרה אתמול? תוסיף עוד 5% ותשגר את הפקודה.
הוא ענה: הפקודה שלך תשוגר באופן אוטומטי בעוד כמה שעות. אני עדיין לא הייתי רגוע וחזרתי למחרת על מנת לוודא שאכן קניתי את המניה והיא מופיעה בחשבון הבנק שלי. המניה אכן הופיעה יום למחרת בחשבון הבנק שלי ואני הייתי שמח וטוב לב, בכל יום הייתי פותח את העיתונים הכלכליים ומחכה לכותרת אשר תדווח על הצלחת החברה בניסוי ותחילת שיווק התרופה. מהלך אשר ירפד את חשבון הבנק המדולל שלי.
יום שני, 20 בדצמבר 2004, אני פותח את אחד מאתרי האינטרנט ופתאום חשכו עייני, הכותרת:
“וול סטריט: פארמוס קורסת ב 68% בשל כישלון הניסוי” (לקריאת הכתבה כפי שפורסמה לחצו כאן) חברת פארמוס ידועה עד היום כאחת החברות שהפסידה הכי הרבה כסף למשקיעים ישראלים, אגב, הסיבה היחידה שהחברה לא קרסה ב 99% היא שהיו לה מזומנים בגובה של 70 מיליון דולר בקופת החברה. בהמשך החברה ידעה לבזבז גם אותם בצורה יפה מאוד. למזלי הרב הייתי חייל משוחרר כשנה, כסף רב לא היה לי (וטוב שכך) לכן עבורי ההפסד היה בהחלט נסבל. באשר לאביו של אילן, הוא הפסיד את מרבית חסכונותיו בין לילה.
מסקנה: אני פעם, לפני הרבה שנים כפי ששמתם לב, הייתי בצד של “הכסף הטיפש” וביצעתי השקעה במניה קטנה (פארמוס הייתה שווה כמה מאות מיליוני דולרים בודדים) בדיוק כפי שקהל משקיעים רב מבצע את החלטותיו בצורה דומה גם בימים אלו, אני רואה את זה כל יום על הגרפים שלי ומצויד במיטב הכלים המקצועיים אשר מסייעים לי לזהות את התנועות האלו בזמן אמת. לסיכום, גרף של חברת פארמוס והצלילה המהירה:
מוזמנים לשתף אותי בהשקעה הראשונה שלכם,
מוזמנים לשתף אותי במייל raz@razgamliel.com
רז גמליאל
